Par les nuits d’automne

בלילות הסתיו

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

.וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

.יַעַן בָּאֹפֶל

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

.הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים

כָּל אֵלֶּה יִשְמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

.וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ

dans les bois tombe une feuille invisible

à terre elle gît muette.

Hors des ruisseaux

bondira le poisson

et l’écho humide du clapotis

répondra dans les ténèbres.

Dans la distance noire

sèment leurs galops des chevaux

invisibles qui s’éloignent.

Tout cela il entendra

le promeneur las

et un frisson traversera sa chair.

David Fogel (traduction : Sabine Huynh)